עאמר נ' מאפית בירנפלד בע"מ

פסק דין

הנתבעת לא התייצבה לדיון ההוכחות שנקבע ליום 18.4.2013 אף שזומנה כדין.

לפיכך ובהתאם להוראות התקנות 49(ב)(2) ו43(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב -1991, ולאחר שהתובע העיד בפנינו, הננו פוסקים כדלקמן:

פיצויי פיטורין

1.אנו מקבלים את טענתו של התובע באשר לנסיבות בהן נטל את כדי החמאה והוניל של הנתבעת. הנתבעת עצמה הודתה כי התובע פוטר עקב כך אלא שטענה שהתובע גנב את הכדים. יצויין כי אף אם אכן היה גונבם , לא בהכרח היתה מסקנת הדברים כי יש לשלול ממנו את פיצויי הפיטורין כולם או חלקם. מכל מקום בנסיבות הענין התובע פוטר ואין כל ראיה לגניבה לפיכך זכאי לפיצויי פיטורין.

2.בתצהירו טען התובע כי עבד אצל הנתבעת החל מחודש 9/02 ועד ל- 6.9.2011, ואולם בעדותו בבית הדין ציין כי החל לעבוד שם עוד בחודש 9/2000 (עמ' 5 ש' 16). בשל כך לא נתנו אמון בגרסתו.

התובע העיד כי בכל תקופת עבודתו קיבל תלושי שכר, וזאת החל משנת 2005, למעט 3-4 פעמים שבהן לא קיבל תלוש (עמ' 6 ש' 10) . עדות זו מצביעה לכאורה על רצף עבודה החל משנת 2005.

מאידך- מריכוז הנתונים של שירות התעסוקה עולה כי תחילת עבודתו היתה בחודש 12/04 וכי ישנה הפסקה בעבודתו של התובע בתקופה שבין החודשים 7/05-11/05. הנתונים שבריכוז הנתונים של שירות התעסוקה משקפים את תמצית התשלומים כפי שמופיעים בתלושי השכר.

התובע טען כי הדיווחים לשירות התעסוקה מצד הנתבעת היו מופחתים, הן באשר למספר ימי העבודה והן באשר לגובה השכר ששולם. ואולם הוא לא טען כי היו ,מאז שנת 2005, חודשים בהם עבד ועל אף זאת כלל לא דווחה הנתבעת על עבודתו לשירות התעסוקה.

המסקנה הינה איפוא , כי בניגוד לטענת התובע לא הונפקו תלושים לחודשים 7-112005 שכן לא היתה עבודה באותם חודשים.

3. לאור האמור , אנו קובעים כי התובע עבד אצל הנתבעת בשתי תקופות עבודה שונות כאשר הראשונה נסתיימה בחודש 6/2005 ואילו האחרונה בהן החלה בחודש 12/05 ונסתיימה ב6.9.2011.

משאין רצף בין תקופות העבודה , ומשלא נטען כי זכאי לפיצויי פיטורין בגין תקופת העבודה הראשונה, זכאי התובע לפיצויי פיטורין בגין התקופה האחרונה בלבד.

4.מהו שכרו הקובע של התובע לצרכי תחשיב הפיצויים? בתצהירו טען כי קיבל שכר יומי אשר שיעורו עובר לסיום עבודתו עמד על 155 ₪ ליום, וכך אנו קובעים. עם זאת, התובע עבד 5 ימים בשבוע ולפיכך שכר המינימום ליום עבודה עובר לפיטוריו עמד על 189.23 ₪. על כן ילקח שכר זה בחשבון לצורך חישוב פיצויי הפיטורין.

אשר להיקף עבודתו של התובע, איננו מקבלים גרסתו שבתצהירו לפיה עבד חודש מלא (22 יום), באשר אף הוא הודה כי לעתים נעדר, בשל מחלה, בשל פטירת קרוב משפחה וכיו"ב. התובע אישר כי לא בכל חודש קיבל אותו תשלום שכן התחשיב בוצע לפי ימי העבודה בפועל.

איננו מוצאים גם מקום להטיל ספק במהימנות הדיווח לשירות התעסוקה באשר למספר ימי העבודה. לתובע לא היה הסבר מדוע בכל חודש דווח מספר אחר של ימים. אם לכאורה היתה המטרה לדווח מינימום ימים על מנת לאפשר העסקתו כדין של התובע, הרי שלא היה טעם מצד הנתבעת לדווח לעתים על מספר ימים המשקף חודש כמעט מלא- כגון 20 יום, (וכך דווח בחודשים רבים). משכך מהימנים עלינו נתוני שירות התעסוקה. על פי נתוני שירות התעסוקה , התובע עבד בממוצע 15.5 ימים בחודש.

לאור כל אלה זכאי לפיצויי פיטורין בסך של 16,685 ₪,(לפי 189.23*15.5 ימים*5.75 שנים)

הפרשי שכר

5.התובע ערך תחשיבים באשר לזכאות להפרשי שכר , על יסוד עבודה במשרה מלאה ולכל תקופת עבודתו, וכאשר הוא מציין ביחס לכל תקופה ותקופה , מהו השכר החודשי ששולם לו באותה תקופה, ואותו הוא מפחית מדרישותיו.

בהתחשב במועד הגשת התביעה ,הרי שאינו זכאי להפרשי שכר בגין התקופה שקדמה לחודש 11/2005.

כן אינו זכאי להפרשי שכר לגבי החודשים בהם לא עבד.